כתבה שיווקית

החלפנו מזרן ב-4,800 שקל ועדיין קמתי עם צוואר תפוס. החשוד האמיתי שכב לי מתחת לראש כל הלילה

גם אתם ישנים על הצד ובטוחים שהבעיה במזרן? חברה שלי שאלה אותי שאלה אחת בארוחת שישי, ובאותו לילה עשיתי לכרית שלי בדיקה פשוטה.

אני ישנה על הצד מאז שאני זוכרת את עצמי. צד ימין, ברך קצת מקופלת. ככה ישנתי בצבא, ככה ישנתי בשני ההריונות, וככה אני ישנה היום, בגיל ארבעים ושש, במיטה זוגית ליד אבי, בעלי.

וכבר איזה שלוש שנים כל בוקר מתחיל אותו דבר. פותחת עיניים, ועוד לפני שאני זזה אני כבר יודעת: הצוואר תפוס. לא כאב מטורף, יותר כמו משהו שננעל בלילה ולא חזר למקום. אני מסובבת את הראש לאט, סנטימטר אחרי סנטימטר.

מקלחת חמה, ארוכה מדי, עם הזרם ישר על העורף. קפה ראשון במטבח, והיד כבר עולה לבד לעסות את הצוואר. איפשהו בין הקפה השני לפקק באיילון זה מתחיל להשתחרר, ואני שוכחת מזה עד למחרת בבוקר.

מי שלא שוכחת זו נועה, הבת שלי, בת חמש עשרה ולא מפספסת כלום. בוקר אחד היא עמדה בפתח המטבח וקראה לי. הסתובבתי אליה, והיא אמרה: "אמא, את שוב מסתובבת עם כל הגוף. את זזה כמו רובוט." צחקתי. היא לא.

מה לא ניסינו: מזרן חדש, ואחריו ארבע כריות

אז עשינו מה שכולם עושים והאשמנו את המזרן. הוא היה בן תשע, עם שקע קטן בצד שלי, וזה נשמע לי הגיוני לגמרי. הלכנו לחנות, שכבנו על עשרים מזרנים מול מוכר סבלני במיוחד, ויצאנו עם מזרן חדש ב-4,800 שקל. וגם ממנו קמתי בבוקר עם אותו צוואר תפוס.

אחר כך הגיע תור הכריות. בסוף שבוע באילת ישנתי על כרית נוצות של המלון, והייתי בטוחה שמצאתי את הפתרון. קניתי כזאת הביתה. אחרי שבועיים היא נהייתה פיתה. בלילה הייתי מתעוררת, מקפלת אותה לשניים, דוחפת יד מתחת כדי להרים את הראש, לפעמים מוסיפה כרית שנייה, ונרדמת שוב.

אז ניסיתי את ההפך: כרית "אורתופדית" קשה, מאחת הרשתות הגדולות. אבי קרא לה המפלצת האורתופדית. אני הרגשתי שאני ישנה על בלוק, ובבוקר הצוואר היה תפוס בדיוק כמו קודם, רק בצד השני.

ואז שאלתי בקבוצת פייסבוק, וקיבלתי מאה תשובות. אחת נשבעה שרק כרית נמוכה, אחרת שרק גבוהה. השכנה מלמטה שמעה על זה ואמרה לי פשוט לישון בלי כרית. קניתי גם את הנמוכה וגם את הגבוהה. הנמוכה יצאה נמוכה מדי, הגבוהה גבוהה מדי, ושתיהן הצטרפו לנוצות ולמפלצת. עוד שתי כריות לארון.

בקיצור, שום דבר לא עזר. מזרן חדש וארבע כריות. ואותו בוקר בדיוק.

הבוקר ששרטתי את האוטו כי לא הצלחתי לסובב את הראש

זה היה ברוורס, ביציאה מהחניה בבית. ניסיתי לסובב את הראש אחורה וזה פשוט לא הלך. יצאתי רק עם המראות, לאט, ושמעתי את החריקה של הפגוש על העמוד. ישבתי באוטו עוד כמה דקות, עם הצוואר התפוס והפגוש השרוט, והבנתי שכבר שלוש שנים כל בוקר שלי מתחיל עם הצוואר הזה. ונמאס לי. מהצוואר, וגם מלנחש מה לקנות בפעם הבאה.

"על איזה גובה את ישנה?" שאלה אותי חברה בארוחת שישי

כמה שבועות אחרי זה ישבנו בארוחת שישי אצל דפנה, חברה שלי עוד מהתיכון. סיפרתי על הפגוש בתור בדיחה, ודפנה נשארה רצינית. גם היא ישנה על הצד, אני יודעת, היינו באותו חדר בכל טיול שנתי. היא לא רופאה ולא פיזיותרפיסטית. מנהלת חשבונות, ואצלה כל דבר מתחיל במספר. היא שאלה רק דבר אחד:

"על איזה גובה את ישנה?"

לא הבנתי את השאלה. כרית זה כרית. אז היא אמרה לי לשכב אצלה על הספה, על הצד, עם כרית נוי רכה מתחת לראש, ונעמדה מולי. "תסתכל רגע", היא אמרה לאבי. "האף שלה אמור להיות בקו ישר עם אמצע החזה. תראה איפה הראש שלה." הראש שלי באמת נטה למטה, לכיוון הספה. לא הרבה, אבל אבי ראה את זה מיד.

"זו סתם כרית נוי. אני רק מראה לכם על מה להסתכל. הלילה תעשו את אותה בדיקה על הכרית שלך: שאבי יצלם אותך ברגע שאת נשכבת. ובבוקר תלחצי עם היד איפה שהיה לך הראש, ותראי כמה נשאר מהכרית."

באותו לילה אבי עמד ליד המיטה עם הטלפון וצילם אותי שוכבת על הצד. בתמונה רואים שכבר בתחילת הלילה הראש שלי נוטה קצת למטה. בבוקר לחצתי על כרית הנוצות, שבינתיים הוצאתי שוב מהארון כי היא לפחות רכה, ומתחת לאצבעות כמעט לא היה כלום. נשאר רק שקע.

שלחתי לדפנה את התמונה. בגלל מה שהיא ענתה לי אני כותבת את כל זה.

מה שאף מוכר מזרנים לא הסביר לי

דפנה לא כתבה, היא התקשרה. "זה ארוך מדי בשביל הודעה", היא אמרה. "תקשיבי. כשאת שוכבת על הצד, הכתף מרימה אותך, ונשאר לך רווח בין הראש למזרן. את הרווח הזה הכרית צריכה למלא. ולא רק כשאת נשכבת, כל הלילה."

"כרית רכה ממלאת אותו באחת עשרה בלילה, ובשלוש לפנות בוקר היא כבר פיתה והראש יורד. ואז מתחילים לקפל אותה ולדחוף יד מתחת. אני מכירה, עשיתי את זה שנים. ושלך כבר מעוכה, אז אפילו באחת עשרה היא לא ממלאת אותו. כרית קשה וגבוהה מדי? אותו דבר, רק לכיוון השני. והמזרן? על הרווח הזה הוא כמעט לא משפיע. אולי בגלל זה הוא לא עזר לך."

ישבתי עם הטלפון ביד והרגשתי קצת טיפשה. ארבע כריות ומזרן, ואף פעם לא בדקתי איזה גובה אני צריכה.

ואז היא סיפרה שהיא עצמה ישנה כבר תקופה על כרית שקוראים לה דרילה (Derila). קצף זיכרון, עם שני גבהים.

"זה מה שתפס אותי בה. קצה אחד נמוך וקצה אחד גבוה, ואני ישנה על הגבוה. נוח לי עליה, ואני לא מחליפה. מה יהיה אצלך אני לא יודעת. אני רק אומרת שזו פעם ראשונה שקניתי כרית לפי גובה ולא לפי כמה היא רכה."

שולחן מתנדנד, מפית מקופלת, והכריות שבארון

אחרי השיחה עם דפנה נפל לי האסימון. פתאום הבנתי גם למה כל מה שניסיתי קודם לא עבד.

תחשבו על שולחן מתנדנד בבית קפה, ועל מפית מקופלת שדוחפים מתחת לרגל הקצרה. כדי שהשולחן יעמוד ישר, המפית צריכה למלא בדיוק את הרווח, ולהישאר ככה עד סוף הארוחה. כרית הנוצות שלי הייתה מפית שנמעכת עד הקינוח, והשולחן חוזר להתנדנד.

המפלצת האורתופדית הייתה מפית עבה מדי, והשולחן נוטה איתה לצד השני. והמזרן החדש היה כמו לקנות מפה חדשה לשולחן: יפה, אבל הרגל עדיין קצרה.

הזמנתי כרית חמישית. הלילות הראשונים, בלי לייפות

לא הזמנתי באותו יום. אבי שאל "כרית חמישית?", ובצדק. מה ששכנע אותי בסוף זו התמונה שהוא צילם: בפעם הראשונה ידעתי מה אני בודקת. הזמנתי וחיכיתי. היא נשלחת מחו״ל, וזה לקח כמה שבועות.

היא הגיעה בשקית ואקום, שטוחה לגמרי, ולרגע חשבתי שמכרו לי חצי כרית. בהוראות כתוב לתת לה עשרים וארבע שעות לחזור לצורה שלה, אז היא שכבה על השידה יום שלם, ואני הצצתי בה כל כמה שעות.

הלילה הראשון היה מוזר. באתר של המוכר כתוב שהיא "רכה כענן", אבל אצלי, אחרי כרית הנוצות, זה היה יותר ענן שמישהו ישב עליו. קשיחה יותר ממה שהייתי רגילה.

וגם שמתי אותה הפוך. רק בבוקר אבי שם לב שהקצה הנמוך הוא זה שמתחת לראש שלי. קראתי שוב את ההוראות: כשישנים על הצד, הקצה הגבוה צריך להיות מתחת לצוואר, וכשישנים על הגב מסובבים אותה לקצה הנמוך. מאז אני שמה אותה נכון בלי לחשוב.

לקח לי כמה לילות להתרגל אליה.

מה שהשתנה זה מה שאני עושה בלילה: הפסקתי לקפל את הכרית לשניים, אני כבר לא דוחפת יד מתחת, והכרית השנייה חזרה לארון. ואבי כבר לקח לי את החדשה פעמיים לשנ״צ של שבת, ועכשיו הוא רוצה אחת משלו.

מכל הכריות שהיו לי, על הזאת הכי נוח לי. אבל זו אני. אצל מישהו אחר זה יכול להיות אחרת.

שני גבהים בכרית אחת

בדרילה הקצה הנמוך הוא 6 ס״מ והקצה הגבוה 10 ס״מ. היא עשויה מקצף זיכרון, לא מנוצות ולא מסיבים.

באתר של המוכר כתוב שהקצף מסתגל לצורת הראש והצוואר ונועד לעזור בפיזור נקודות הלחץ. כתוב שם גם שהכרית תוכננה לתמוך בתנוחת צוואר טבעית ולהתאים למגוון תנוחות שינה.

כדי לעשות לעצמי סדר, הכנתי טבלה.

הכריות שבארון שלי מול דרילה

הכריות שבארון	דרילה לפי אתר המוכר
גובה
הנמוכה נמוכה מדי, הגבוהה גבוהה מדי	6 ס״מ בקצה הנמוך, 10 ס״מ בקצה הגבוה
איך ישנים
קיפלתי לשניים, דחפתי יד מתחת, הוספתי כרית שנייה	על הצד: הקצה הגבוה מתחת לצוואר. על הגב: מסובבים לקצה הנמוך
חומר ורכות
כרית הנוצות רכה, ואחרי שבועיים פיתה. האורתופדית קשה כמו בלוק	קצף זיכרון. באתר: "רכה כענן". אצלי: קשיחה יותר, פחות למי שאוהב לשקוע
ואם היא לא מתאימה?
עוד כרית לארון	להחזיר אפשר רק כרית שלא השתמשו בה, באריזה המקורית, תוך 60 יום מהיום שמקבלים אותה

העמודה של דרילה: לפי אתר המוכר ומדריך השימוש. מה שכתוב אחרי "אצלי" הוא חלק מהסיפור, שמובא להמחשה. תמונת הכרית: אתר המוכר.

לפי תנאי המוכר: כרית שלא נעשה בה שימוש, באריזה המקורית, אפשר להחזיר תוך 60 יום מקבלת המוצר ולקבל החזר כספי, החלפה או זיכוי. עלויות המשלוח לא מוחזרות.

לפני שאתם קונים עוד כרית, תעשו הלילה את הבדיקה

שלוש שנים קניתי על עיוור. אם גם אתם ישנים על הצד וקמים עם צוואר תפוס, במקומכם הייתי מתחילה מהבדיקה של דפנה: שמישהו יצלם אתכם ברגע שאתם נשכבים על הצד, ותסתכלו אם האף בקו ישר עם אמצע החזה. ובבוקר תלחצו עם היד על הכרית ותראו כמה נשאר ממנה.

אם הראש שלכם נוטה למטה, שווה לבדוק כרית עם קצה גבוה לשינה על הצד. ואם הוא נשאר ישר, מצוין. תחפשו את הבעיה במקום אחר ותחסכו את הכסף.

אחרי מזרן ב-4,800 שקל וארבע כריות, סוף סוף אני יודעת מה לשאול לפני שקונים כרית: על איזה גובה אני ישנה.

למי היא מתאימה, ולמי פחות

היא יכולה להתאים למי שישן על הצד ובאמצע הלילה מקפל את הכרית או מוסיף עוד אחת. וגם למי שכבר קנה כמה כריות, וכולן מחכות בארון.

היא פחות מתאימה למי שאוהב לשקוע בכרית רכה ואוורירית. זה קצף, והוא קשיח יותר. ומי שחם לו בלילה ומחפש כל הזמן את הצד הקר של הכרית, שייקח בחשבון: המוכר כותב שהכיסוי הרגיל רך ונושם. שהוא מקרר, את זה הוא לא כותב.

ועוד משהו, ברצינות: כאב שלא עובר צריך לבדוק אצל רופא או פיזיותרפיסט. כרית לא מחליפה בדיקה.

מה מחכה לכם באתר של המוכר

הכפתור מוביל לאתר של המוכר. זו חברה מחו״ל, והכרית נשלחת אליכם משם. בעמוד ההזמנה מופיעים המחיר, הגדלים ועלות המשלוח, ובתחתית העמוד יש קישורים למדיניות המשלוחים ולמדיניות ההחזרות. את כל אלה קובע המוכר, לא אני, אז תקראו אותם בשקט לפני שאתם מחליטים. אם משהו שם לא מתאים לכם (המחיר, זמן המשלוח או תנאי ההחזרה), עדיף לגלות את זה לפני ההזמנה, ולא כשהכרית כבר בדרך.

לפי תנאי המוכר: כרית שלא נעשה בה שימוש, באריזה המקורית, אפשר להחזיר תוך 60 יום מקבלת המוצר ולקבל החזר כספי, החלפה או זיכוי. עלויות המשלוח לא מוחזרות.

שאלות שהיו לי על הכרית

איזה קצה שמים מתחת לצוואר?

לפי מדריך השימוש באתר של המוכר: כשישנים על הצד, שמים את הקצה הגבוה (10 ס״מ) מתחת לצוואר, ברווח שבין הכתף לראש. כשישנים על הגב או על הבטן, מסובבים את הכרית, והקצה הנמוך (6 ס״מ) פונה לכיוון הראש והצוואר.

אפשר לכבס אותה?

את הכיסוי כן. לפי המוכר אפשר להוריד אותו ולכבס במכונה, במים קרים, בתוכנית עדינה ובלי מרכך. את הכרית עצמה, לפי מדריך השימוש, לא מכבסים.

איזה גודל יש?

הגודל הרגיל הוא 50 על 30 ס״מ, ובגודל הזה היא שוקלת 715 גרם. יש גם כרית גדולה יותר, והמידות שלה מופיעות בעמוד ההזמנה.

ומה עם המשלוח?

הכרית נשלחת מחו״ל. לפי מדיניות המשלוחים של המוכר, הטיפול בהזמנה לוקח בדרך כלל יום עסקים אחד או שניים, וזמן המשלוח המשוער לישראל הוא 14 עד 18 ימי עסקים. זו הערכה של המוכר, לא התחייבות. בעמוד ההזמנה כתוב גם שמשלוחים לישראל עלולים להתעכב. והכרית מגיעה בוואקום: לפי ההוראות נותנים לה עשרים וארבע שעות לחזור לצורה שלה לפני שישנים עליה.

לפי תנאי המוכר: כרית שלא נעשה בה שימוש, באריזה המקורית, אפשר להחזיר תוך 60 יום מקבלת המוצר ולקבל החזר כספי, החלפה או זיכוי. עלויות המשלוח לא מוחזרות.

לבדיקת המחיר←